החלטה בתיק ת"א 35901-10-11

1.       לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת הוראת ייחוד העילה שבסעיף 11 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד - 1994 (להלן - "חוק הגזזת").

2.       התובעת, ילידת 1948, קיבלה בילדותה טיפולי הקרנה נגד מחלת הגזזת. בשנת 2010 החלה התובעת לסבול מכאבי ראש, ובעקבות בדיקות שנערכו לה התברר כי היא סובלת מארבעה גידולים (מנינגיומות) בראשה. בשלב זה הומלץ לתובעת להמשיך במעקב בלבד ללא כל טיפול תרופתי או אחר. על רקע העובדות הללו פעלה התובעת בשני כיוונים; ראשית, התובעת הגישה תביעה לפי חוק הגזזת, בעקבותיה שולמו לה פיצויים בגין המחלות שנגרמו לה עקב ההקרנות. ושנית - התובעת הגישה את התובענה שלפניי, בגדרה היא טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שלמרות שהיה ידוע כבר בשנת השמונים של המאה הקודמת כי מי שקיבל טיפולי הקרנה חשוף להתפתחות מחלות שונות, היא לא יידעה את התובעת על כך, ובכך היא מנעה ממנה "מעקב רפואי ו/או טיפול רפואי מונע שהיו מונעים את נזקי המחלה בהתהוותה ו/או מקטינים את נזקיה וסיבוכיה" (סעיף 7 לכתב התביעה להלן - "הפרת חובת היידוע"). התובעת מוסיפה וטוענת, כי עקב הפרת חובת היידוע נגרמו לה נזקים שונים ובהם: הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות ועוד.

3.       התובעת עותרת לסילוק התביעה על הסף על יסוד הוראת סעיף 11 לחוק הגזזת, אשר זו לשונו:

"11.      נפגע או שאיר הזכאי לתשלום לפי חוק זה והוא זכאי לפיצויים גם לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה:

      (1) לא תוגש תביעה לפי חוק זה אלא אם כן הצהיר התובע בכתב כי אין לו כל תביעה אחרת בשל העילות המנויות בחוק זה.

      (2) הוגשה תביעה לבית משפט בשל אחת מן העילות המנויות בחוק זה לא יהיה זכאי התובע לתשלום על פי חוק זה.

      (3)  ...."

בפסיקה נקבע, שתביעה בעילה של "הפרת חובת היידוע" איננה תביעה בשל עילה המנויה בחוק הגזזת, ולכן סעיף 11 איננו חוסם הגשת תביעה שכזו לבית המשפט (ראו - רע"א 8345/07 מדינת ישראל נ' פז (2008) - פורסם באתר נבו). חרף פסיקה זו, הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף, משום שכתב התביעה איננו מגלה כל נזק שנגרם עקב הפרת חובת היידוע, שהרי בשלב זה התובעת עצמה מודה כי היא לא נזקקת לשום טיפול למעט מעקב רפואי. הנתבעת מפנה בהקשר זה לחוות הדעת הרפואית שצורפה לכתב התביעה, בה לא נאמר דבר לגבי הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הפרת חובת היידוע, להבדיל מנזקים שנגרמו לתובעת עקב ההקרנות עצמן, נזקים שבגינם פוצתה התובעת בהליך לפי חוק הגזזת. אשר על כן, הנתבעת טוענת כי התביעה שלפניי הולבשה בכסות של "הפרת חובת היידוע" כדי לעקוף את הוראת ייחוד העילה שבסעיף 11 לחוק.

4.       דין בקשת הנתבעת להידחות.

כידוע, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לסילוק על הסף עליו לצאת מנקודת הנחה לפיה כל האמור בכתב התביעה הינו אמת. במקרה שלפניי טוענת התובעת כי בשל חובת היידוע נגרמו לה נזקים שונים. ודוק, הנזק הנטען הוא לא הגידולים שמהם סובלת התובעת, אלא הפסדי השכר, ההוצאות ושאר הנזקים הנטענים בסעיפים 31 ואילך לכתב התביעה. הנתבעת טוענת כי כל הנזקים הללו הם תוצאה של מחלת התובעת, שנגרמה כל כולה עקב ההקרנות ולא עקב הפרת חובת היידוע, ברם לתובעת יש זכות לנסות ולהוכיח את טענתה לפיה מצבה הרפואי והנזקים שנגרמו בעטיו קשורים בהפרת חובת היידוע דווקא, ובשלב זה אין מקום לבחון האם תצליח התובעת להוכיח את המוטל עליה. אני ער לכך שחוות הדעת שהגישה התובעת מתייחסת רק למצבה הרפואי הנוכחי, והיא איננה מתייחסת לשאלה האם מצב זה נובע, כולו או חלקו, מהפרת חובת היידוע. ברם, כפי שעולה מסעיף 24 לכתב התביעה, התובעת מתכוונת להגיש חוות דעת נוספות, ולפיכך אין לראות בחוות הדעת שהוגשה סוף פסוק. מן האמור גם יובן, כי לטעמי אין לפי שעה חשיבות לעובדה שנכון להיום התובע לא נזקקת לטיפולים כלשהם מלבד מעקב רפואי שוטף, שכן זכותה של התובעת לנסות להוכיח כי למרות שהיא איננה נזקקת לטיפולים נגרמו לה נזקים כאלו ואחרים, וטענה זו לא ניתן לשלול על הסף ללא שמיעת ראיות.

5.       אשר על כן, הבקשה נדחית והנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך של 1,500 ש"ח.

6.       התובעת תגיש עד ליום 13/01/13 את כל חוות דעת שבכוונתה להסתמך עליהן בהמשך הדרך, ולאחר מכן אקצוב מועד להגשת חוות הדעת מטעם הנתבעת.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: